בפוסט הקודם שהעלתי כתבתי על רוצח הזוגיות מס 1-הביקורת .
למדנו איך לבקש את שאנו רוצים מבלי לבקר.
אחד הכלים המשלימים לביקורת ופופולרי לא פחות הוא הבוז.
בוז הוא אחד מהסממנים של חוסר כבוד שנותנים לאדם המבזה הרגשת עליונות. נשמע רע נכון?
הרבה ממשפטי הבוז מתחילים בליגלוג,עוקצנות, ציניות, לעג ולפעמים אף מלווים בגילגול עינים
בוז הוא פעולה המשדרת סלידה מבני הזוג ומהרגשות אילו שום דבר טוב לא צומח.
בוז לפעמים יכול להתחפש לדאגה או טענה מוסרית : תיראי כמה שמן יש בסיר הקציצות
שבישלת ואחרי זה את מתפלאת ששום בגד לא יושב עלייך יפה?
או איך אתה רוצה לצאת עם חברים שלנו לחופשה עם המשכורת הנמוכה שאתה מביא כלל חודש
הביתה.
הרבה פעמים אנו בזים לבני זוגינו כי אנו חשים מחשבות שליליות, מחשבות שמתבשלות על אש
קטנה מכל מחלוקת או מריבה שלא ניפטרה ביננו. מריבות שנישארנו עם הפגיעות שלנו עם צורך או
הכרה שלו מומשו
כשזוגות סוחבים איתם רכשות קשות אחד לשני הם יכולים להגיע למצב של אגרסיביות וכעס אלים .
"אדם צועק את שחסר לו" שר מאיר אריאל "לא חסר לו לא צועק"
זוגות המזהים במערכת היחסים שלהם שפה של בוז חשוב שיקדימו ויפגשו עם יועץ זוגי כדי שלא
יגיעו לעו"ד לדיני משפחה.
בוז זה כואב זה משפיל מקטין מאיים וכואב
תהיו טובים זה לזה זוגיות היא קשר טוב